מתי צריך להאכיל בסתיו ובחורף

אני מסתכל על שני דברים: משקל הכוורת ונגישות המזון לאשכול. בסתיו, אחרי ירידת הצוף, זה הזמן להשלים מאגרים לפני שהלילות מתקררים. כלל אצבע: אם רוב הדבש עדיין לא “אוטם” והכוורת מרגישה קלה בהרמה מאחור, מתחילים בדיקה והשלמה.

בחורף עצמו אני מאכיל רק אם יש חשש למחסור או שהאשכול התרחק מהמזון. פתיחה ארוכה בקור מזיקה, לכן עובדים מהר ומדויק. ביום שמשי, מעל כ-14°C וללא רוח, אפשר להציץ קצר ולשקול הזנת חירום.

כמה מזון להשאיר לכל מושבה

הכמות תלויה בגודל המושבה, האקלים והמשך החורף. למושבה בינונית אני שואף למלאי שמאפשר רצף של שבועות בלי תלות במזג האוויר. במקום מספר קבוע, עדיף למדוד: כוורת כבדה היא ביטוח.

• מושבה חזקה: יעד של מסגרות דבש סביב ומעל האשכול.
• מושבה חלשה: פחות שטח לחימום, אבל מזון חייב להיות צמוד לאשכול.
• אזור קר במיוחד: עדיפות למלאי גדול יותר ולבידוד נכון.

איך מאכילים נכון: שיטות בטוחות לעונה הקרה

בסתייו משתמשים לרוב בסירופ סוכר מרוכז, כדי שיאוחסן במהירות. אני מעדיף מאכיל עליון או דלי פנימי, שמפחיתים שוד ומאפשרים עבודה נקייה. מאכילים בשעות אחר הצהריים, מצמצמים פתחים ושומרים על סדר.

בחורף, כשקשה לעבד נוזלים, הזנת חירום מתאימה יותר: בצק סוכר (פונדנט) או “קנדי”. מניחים מעל המסגרות, קרוב לאשכול, עם בידוד מעליו כדי למנוע התקררות. אם יש מסגרת דבש שמורה, זו לפעמים האפשרות הטובה ביותר.

“הזנה טובה היא זו שהדבורים מצליחות לגשת אליה בלי לפרק את האשכול. נגישות חשובה לא פחות מכמות.”

טעויות נפוצות וטיפים של דבוראי ותיק

טעות ראשונה היא האכלה מאוחרת מדי בסתייו: כשהקור מגיע, הדבורים מתקשות לאדות סירופ ולהפוך אותו לאגירה יציבה. טעות שנייה היא פתיחות ארוכות בחורף, שמפזרות חום ולחות. וטעות שלישית היא הזנה שמושכת שוד: תמיד צמצמו פתח, נקו טפטופים ועבדו מהר.

בסוף, המבחן פשוט: מושבה שקטה, אשכול יציב ומשקל שלא “נופל” בין בדיקות. כך פוגשים אביב עם דבורים בריאות, ומתחילים עונה חדשה במלוא הכוח.